גרפיטי הם ציורים הנעשים על גבי רכוש, הן ציבורי והן פרטי. גרפיטי יכול להיות אמנות, ציור או כתובות. בדרך-כלל מדובר בציורים שנעשים ללא הסכמת בעלי הרכוש - ועל כן מדובר בעבירה על החוק ובוונדליזם.

מקור המילה

גרפיטי בפומפיי - כתובה בשפה לאטינית וולגרית השפה הלאטינית של ההמונים, בניגוד לשפה הלאטינית הקלאסית בה דיברו בני האצולה

המילה "גרפיטי" מקורה במילה האנגלית "graffiti" שהיא צורת הרבים של המילה "graffito", אף שלא נהוג להשתמש בצורת היחיד. המילה הגיעה לאנגלית מהשפה האיטלקית ומקורה במילה היוונית "גרפאין" (γραφειν) שפירושה "לכתוב".

היסטוריה

גרפיטי היה קיים מאז ימי קדם - כבר באימפריה הרומית וביוון העתיקה התקיימו כתובות גרפיטי. ניתן אפילו לומר שציורי מערות קדומים הם גרפיטי.

המילה "גרפיטי" תיארה במקור כתובות וציורים שנמצאו על פסלים או על קירות, כגון כתובות שנמצאו בקטקומבות של רומא או על קירות פומפיי. מדובר הן בכתובות והן בציורים אשר נחשבו לוונדליזם מאחר שצוירו ללא הסכמת בעלי הרכוש שעליו צוירו הכתובות.

דוגמאות ראשונות של גרפיטי ניתן למצוא בעיר היוונית אפסוס (כיום בטורקיה). ככל הנראה מדובר היה בפרסומת של בית בושת. גרפיטי ויקינגי ניתן למצוא הן ברומא והן באירלנד.

בתקופה המודרנית ניתן לראות כגרפיטי את הכתובות שציירו חיילים צרפתיים על אתרים שעברו לידם במצרים במהלך מלחמות נפולאון.

 גרפיטי במאה ה-20

במאה ה-20, ובייחוד לאחר מלחמת העולם השנייה, נהגו כנופיות עירוניות בארצות הברית ליצור גרפיטי על ידי ריסוס צבע על קירות באתרים ציבוריים על מנת לסמן את הטריטוריה שלהם. פעמים רבות התקשרו הכתובות לתרבות מוזיקת ההיפ הופ והראפ. עם הזמן התנתק המנהג מ"תרבות הכנופיות" ונעשה נפוץ, וכן מורכב ואמנותי יותר. במקרים ספורים אף החליטו בעלי הקירות לא למחוק את הגרפיטי. דוגמה לכך בישראל, היא השארת הגרפיטי על בניין גן העיר ועל בניין עיריית תל אביב לאחר רצח רבין.

פוסט גרפיטי

פוסט גרפיטי או אמנות רחוב (Street Art), היא אמנות המוצגת במקומות ציבוריים, בעיקר ברחובות העיר, שלא כחוק. (בניגוד לפסלים, מזרקות, מיצגים וכדומה המאושרים על ידי הרשויות).

היא מופצת תוך כדי שימוש בשבלונות (סטנסילים), מדבקות (סטיקרים), כרזות (פוסטרים) ושאר אמצעים שאינם נחשבים מסורתיים בתרבות הגרפיטי. דוגמה לחדשניות שכזו ניתן לראות אצל אמן הרחוב הבריטי בנקסי (Banksy), אשר הבריח כמה מעבודותיו לתערוכות גדולות בניו-יורק.לרוב נובעת אמנות הרחוב מרצונותיהם של האמנים לחשיפת יצירותיהם, דעותיהם הפוליטיות והחברתיות וכו', אך גם הפגיעה עצמה ברכוש מאפשרת מחאה. אי החוקיות שבעניין נחשבת לעתים כ"חלק מהמשחק".

הפוסט גרפיטי החל במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות התשעים של המאה ה-20 על ידי אמני הרחוב Cost ו-Revs אשר היו הראשונים להפיץ את שמם בעזרת טכניקות שונות מהמקובל. את המושג "פוסט גרפיטי" טבע האמן הצרפתי stak.

עם השנים, ובמיוחד הודות לצמיחת רשת האינטרנט, הפכה אמנות הרחוב לתנועה כלל עולמית ופעילותה ניכרת גם בישראל. אמנים מכל העולם (ובעיקר מאירופה) מחליפים ביניהם סטיקרים בדואר וזוכים להכרה, הוקרה, והפצה של יצירותיהם.

פוסט גרפיטי בישראל

אמנות הרחוב פעילה גם בישראל. להלן מס' דוגמאות לייצוגה: "הרוב" - פרויקט שהחל בתחילת חודש מרץ 2005, במהלכו הופיעו ברחובות העיר תל אביב צבעי תכול-שחור-ירוק בהיקף נרחב - החל בקירות העיר וכלה בספסלים ותאי טלפון. לאחר שבוע ימים נתגלה כי מדובר בחלק מקמפיין הממומן על ידי תורם יהודי אמריקני שהגה את הרעיון ליצירת סמל חדש, כשהצבע התכול מסמל את העם היהודי, הצבע הירוק את העם הפלסטיני, והצבע השחור את גדר ההפרדה שביניהם. [1]

פרויקט לזכר דודו גבע לאחר מותו של האמן דודו גבע, יצאו ילדיו אהרון ותמי ביחד עם עפרה רודנר בפרויקט לזכרו. הם ביקשו ואספו שלל של מחוות שיצרו למענו אמנים שונים (ביניהם- אנגלמאיר, גלנדון ואיזבלה, כלום בפיתה, דוד ריב, עופרה רודנר ואהרון ותמי גבע עצמם) והדביקו אותם ברחבי תל אביב. הצלם צבי טלית צילם את העבודות, וגם שי כרמלי פולק צילם אותן וכעת הן ניתנות לצפיה גם באינטרנט.

 מונחים

• סימן או תג - סימון שם או חתימה.
• צוות - קבוצה כותבי או ציירי גרפיטי.
• קו - לצייר קו החוצה סימן הוא עלבון לצייר הסימן.

נקודת המבט החוקית

גרפיטי מימי העלייה לביריהבשנת 1946 על גבי מיכל מים בכפר תבור. כתובת הגרפיטי ההיסטורית שוחזרה על ידי המועצה המקומית והוצבה במקום בולט בשנת 2004

בשל היותו של הגרפיטי ציור על רכושו של אחר בניגוד להסכמתו, מדובר בפעולה בלתי חוקית. על מנת להילחם בתופעה הקצו ערים רבות קירות מיוחדים למען אמני גרפיטי, מתוך כוונה לאפשר לאמנים לפתח את אמנותם מחד, מבלי שיעברו על החוק מאידך. אחרים מתנגדים לגישה זו בטענה שאפשרות ביצוע הגרפיטי בצורה חוקית אינה מקטינה את ביצועו בצורה בלתי חוקית. יש ערים בהם התארגנו קבוצות של אזרחים נגד גרפיטי, הפועלים באופן שיטתי למחיקת ציורי הגרפיטי.

בשנת 1993 עצרה משטרת סינגפור סטודנט אמריקני בשם מייקל פ. פיי שצייר גרפיטי על כמה מכוניות. לפי חוק מדינת סינגפור משנת 1966, ה- "Singapore Vandalism Act" הוא נשלח לארבעה חודשים בכלא, לקנס כספי ולעונש מלקות. התקשורת האמריקנית גינתה עונש זה, והביאה למחאה ציבורית רבה, אך זו לא השפיעה על ממשלת סינגפור שסירבה להעניק לו חנינה והלקתה אותו ב-5 במאי 1994.

בשנת 1994 יצר ראש עיריית ניו יורק רודי ג'וליאני "כוח משימה למחיקת גרפיטי" על מנת להפחית את כמות הגרפיטי בעיר, כחלק מהמאמץ הכולל להפחתת הפשע בעיר ולשיפור חזותה. כחלק ממאמץ זה נאסרה מכירת צבע במכלי תרסיס לילדים מתחת לגיל 18. החוק אף דרש ממוכרים להחזיק צבעים אלו בתוך ארונות תצוגה נעולים בחנויות על מנת למנוע גניבת הצבעים. הקנסות על הפרת חוק זה היו גבוהים ביותר (350 דולר לכל עבירה).

לאחרונה הועבר גם בבריטניה חוק נגד גרפיטי- ה-"Anti-Social Behaviour Act 2003″.

העיר אלבוקרקי בניו מקסיקו שבארצות הברית נאבקת בגרפיטי מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 ומאפשרת לדווח באמצעות קו טלפון מיוחד של העירייה על מציירי גרפיטי.

גרפיטי והרכבת התחתית

אחד האתרים המועדים לציורי גרפיטי הם קרונות הרכבת התחתית, בעיקר בעיר ניו יורק. בניו יורק ערכו כותבי גרפיטי תחרויות סימן - שמטרתן לסמן כמה שיותר מקווי הרכבת התחתית.

גרפיטי פוליטי

גרפיטי משמש פעמים רבות כמחאה פוליטית או מחאה נגד המשטר, כאמצעי להבעת דעה ולשיבוש תרבות. דוגמה בולטת לאומן גרפיטי מסוג זה הוא בנקסי, אמן לונדוני, אשר מתמחה בציור גרפיטי אומנותי בעל מסר פוליטי תוך שימוש באירוניה לצורך העברת המסר הרצוי.

 גרפיטי פוגעני

שימוש אחר לגרפיטי עושות קבוצות שנאה. דוגמה לגרפיטי מסוג זה הוא הגרפיטי הנאו-נאצי והשחתת בתי קברות יהודיים ובתי כנסת.

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית