פופ ארט היא תנועה אמנותית שמרכזה היה בעיקר בארצות הברית ובאנגליה החל מסוף שנות החמישים. התנועה הקיפה תחומי תרבות שונים כגון מוזיקה, אמנות פלסטית, קולנוע, אופנה ועוד. אמני הפופ ארט בחנו את ההשפעה ההדדית של תחומי התרבות השונים.

אמנות הפופ היא בשמה (pop art) מרמזת על השם פופולרי. אמנות הפופ היא אמנות השנויה במחלוקת, ומקורה של הוא בציורו של האמן הבריטי- ריצ'רד המילטון. ציורו של האמן צויר בשנת 1965. למרות שאמנות הפופ נוסדה באנגליה, לגרסת האמריקאים לאמנות הפופ לא הייתה תלות בגרסתם של הבריטים. אמני הפופ ארט הבולטים בתחום האמנות הפלסטית הם רוי ליכטנשטיין, אנדי וורהול, קלאס אולדנבורג, ריצ'רד המילטון, ועוד. המאפיין של עבודותיהם היה בהכנסה של חומרים חוץ אמנותיים לעבודות, כגון קומיקס, פרסומות ועוד. העבודות מתאפינות בדרך כלל בצבעוניות עזה.

הפופ ארט אינה תנועה עם מניפסטים והופעות קבוצתיות, אלא נטייה משותפת של אמנים בכיוון יצירתי מסוים, שעושה שימוש בטכניקות ובאמצעים שונים מאלו שהיו מקובלים כ"תהליך אמנותי" לפני כן. נושאי יצירות פופ שאולים מן המרקם האורבני (בעיקר של ניו יורק), המשקף את מאפייני החברה האמריקנית בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה: השפע הכלכלי, תרבות הצריכה ושיווק.

מבקרי אמנות רואים באמנות הפופ תגובה לאקספרסיוניזם המופשט, אבל אמנות הפופ קיבלה מהאקספרסיוניזם המופשט גורמים אחדים. אחד הגורמים החשובים הוא המודעות הרבה לאפשרויות באמנות בכלל ובאפקטים הנוצרים ביצירה אדירת ממדים. אך בניגוד לאקספרסיוניזם המופשט אמנות הפופ היא שיבה אל הפיגורטיוויות ומשיכות הצבע בהן על פי רוב נקיות וחדות. אמנות הפופ נחשבת לפעמים גם לקומיקס, ציורי פרסומת רעשניים, מכוניות נוצצות ועוד.

» לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות

פיסול הוא ענף בתחום האמנות במסגרתו יוצר האמן יצירה בעלת איכות תלת-ממדית. השינוי אותו מבצע הפַּ‏‏‏סָּ‏‏ל הוא לרוב שינוי פיזי, על ידי שינוי והתאמה של חומרים, אולם באמנות המודרנית קיימת האפשרות גם לשינוי סמנטי של החומר, כלומר לבדיקת יחסו של האובייקט התלת-ממדי אל הסביבה. התוצאה של שינויים אלו מכונה "פֶּ‏סֶ‏ל".

בנסיון לענות על שאלת הגדרתו של המדיום, מבחין מחקר תולדות האמנות בין פיסול אנדרטאות, פיסול בקנה מידה קטן ו"אמנות זעירה". הבחנה זו התבססה הן על ערכים כגון גודלו של הפסל ומיקומו במרחב, והן על הערכה שיפוטית של חשיבות היצירה. "אמנות זעירה" (Minor Art), להבדיל משאר סוגי הפיסול המסורתיים, נתפשה כקטגוריה המכילה מגוון של חפצים קטנים, כגון פסלונים, נרות חרס מעוטרים, קופסאות מקושטות, מטבעות ומדליות שעליהן חקוק תבליט וכדומה. על פי רוב, אלו הם חפצים בעלי שימוש ולא נועדו רק לקישוט. כיום, המחקר מגדיר חפצים כאלו כשייכים לתחום העיצוב. ההבחנה בין פיסול אנדרטאות לפיסול היא מסובכת ובעייתית יותר, כיוון שההפרדה בין תחומים אלו מטושטשת כיום לחלוטין. הבחנה נוספת הקיימת בחקר הפיסול הקלאסי היא בין פסל, החופשי מכל עבריו, לבין תבליט, הצמוד לאלמנט אדריכלי.

במהלך המאה ה-20 השתנתה באופן רדיקלי הגדרתו של מדיום הפיסול, עם כניסתן של טכניקות חדשות כגון וידאו ארט, רדי מייד, אמנות אדמה, מיצג, מיצב וכדומה. לצד השינוי המושגי שהתחולל, התלווה אל התהליך גם מהפך בתדמיתו החזותית של הפיסול - מדימוי של אובייקט בודד העשוי מאבנים חצובות, מתכת או עץ, הפך הפסל למגוון של אובייקטים העשויים מחומרים שונים ואף משילוב של חומרים וטכניקות, שינוי שערער על תחושת ה"נצחיות" של הפיסול הקלאסי.

הפיסול כאמנות

אסתטיקנים ותאורטיקנים של האמנות, בעיקר החל מהמאה ה-18, ניסו להגדיר את מהותו של הפיסול ביחס לכלי ביטוי אמנותיים אחרים. תפישתם הייתה כי הפיסול עוסק בבחינת אלמנטים בחלל - נפח ותלת-ממדיות, תנועה ועוד. אולם, תפישה מקובלת זו עומתה על ידי הנחות אסתטיות אלטרנטיביות שסירבו לראות בפיסול מהות שונה ממהותן של כלי ביטוי אמנותיים אחרים.

» לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות

על קירותיו של תיאטרון ירושלים תלויים הציורים המרהיבים של האבוריג'ינים, בני תרבות הנוודים העתיקה ביותר שהשתמרה בעולמנו. בשנה הבאה אמורים להגיע אלינו ציירים אבוריג'ינים  

הם בני תרבות הנוודים העתיקה ביותר שהשתמרה בעולמנו, ושרדה בקושי רב. הם חיים בתנאים שלעומתם מאהלי הבדווים בנגב נראים כהיכלות פאר. מה לא ניסו לעשות להם: טבחו בהם, הטבילו אותם בכוח לנצרות, לקחו מהם את ילדיהם באמתלה שאינם יכולים לחנכם כראוי, ניסו למחוק את שפות הדיבור שלהם, סגרו אותם בשמורות.

סיפורם של האבוריג'ינים באוסטרליה הוא סיפורה של אי הבנה תרבותית, של בערות גזענית איומה - מצדו של האדם הלבן הנאור בעיני עצמו - וסיפור של דיכוי שהוביל את התרבות הזאת אל סף ההכחדה.

מאוחר מאד, מאוחר מדי, החלו המדכאים לגלות את העושר, היופי והאמנות שלה. מעט מזה אפשר לראות עכשיו בתערוכה הנושאת את השם "אמנות מדבר אבוריג'ינית עכשווית מאוסטרליה", על קירותיו של תיאטרון ירושלים.

הציורים המרהיבים שתראו שם, שמושכים את הצופה בהם למחוזות של חלום ולחוויה שונה מכל מה שהכיר עד כה, הם חלק מאוסף של גבריאל פיצי, אספנית ואוצרת אוסטרלית שהגיעה לישראל עם פתיחת התערוכה, כדי לעזור למי שלא מכיר להתוודע קצת אל האמנות הזו.

אמנות אתנית או אמנות מודרנית?

» לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות