על קירותיו של תיאטרון ירושלים תלויים הציורים המרהיבים של האבוריג'ינים, בני תרבות הנוודים העתיקה ביותר שהשתמרה בעולמנו. בשנה הבאה אמורים להגיע אלינו ציירים אבוריג'ינים  

הם בני תרבות הנוודים העתיקה ביותר שהשתמרה בעולמנו, ושרדה בקושי רב. הם חיים בתנאים שלעומתם מאהלי הבדווים בנגב נראים כהיכלות פאר. מה לא ניסו לעשות להם: טבחו בהם, הטבילו אותם בכוח לנצרות, לקחו מהם את ילדיהם באמתלה שאינם יכולים לחנכם כראוי, ניסו למחוק את שפות הדיבור שלהם, סגרו אותם בשמורות.

סיפורם של האבוריג'ינים באוסטרליה הוא סיפורה של אי הבנה תרבותית, של בערות גזענית איומה - מצדו של האדם הלבן הנאור בעיני עצמו - וסיפור של דיכוי שהוביל את התרבות הזאת אל סף ההכחדה.

מאוחר מאד, מאוחר מדי, החלו המדכאים לגלות את העושר, היופי והאמנות שלה. מעט מזה אפשר לראות עכשיו בתערוכה הנושאת את השם "אמנות מדבר אבוריג'ינית עכשווית מאוסטרליה", על קירותיו של תיאטרון ירושלים.

הציורים המרהיבים שתראו שם, שמושכים את הצופה בהם למחוזות של חלום ולחוויה שונה מכל מה שהכיר עד כה, הם חלק מאוסף של גבריאל פיצי, אספנית ואוצרת אוסטרלית שהגיעה לישראל עם פתיחת התערוכה, כדי לעזור למי שלא מכיר להתוודע קצת אל האמנות הזו.

אמנות אתנית או אמנות מודרנית?

» לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות

הוא תחום הדן בהיסטוריה של האמנות החזותית. למרות שהוא משיק בנקודות רבות לתחום הפילוסופיה והאסתטיקה, אין הגדרת טבעה של "האמנות" תחום העיסוק המרכזי שלו. התחום של תולדות האמנות מנסה לסווג שינויים ותקופות באמנות במשך הזמן וכן להבין טוב יותר כיצד האמנות מעצבת ומעוצבת על ידי החברה והתרבות.

לשם ניתוח האמנות בתקופותיה השונות, ומתוך ההנחה כי תהליכי היצירה של אמן הם תהליכים בעלי סטרוקטורה הניתנת לתיאור או ניתוח פרשני, משתמשים ההיסטוריונים בכלים השאובים מתחומי מחקר שונים כגון איקונוגרפיה, היסטוריה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ופסיכואנליזה, פילוסופיה, ארכאולוגיה ועוד.

על פי רוב, נהוג לייחס לתחום זה בעיקר את תולדות האמנות האירופית. עם זאת, ישנם היסטוריונים של האמנות החוקרים אמנות שאינה אירופית, כגון אמנויות המזרח הרחוק, אמנות אפריקה ועוד.

ההיסטוריה של תולדות האמנות

תקדימים היסטוריים להתפתחות התחום

תחום תולדות האמנות הוא תחום מודרני בעקרו, למרות שמקורותיו מגיעים עד לעת העתיקה. הטקסט המשמעותי הראשון אשר תיאר בהרחבה את האמנות בת זמנו היה האנציקלופדיה "תולדות הטבע", מאת פליניוס הזקן, אשר מנתה 37 כרכים ונחשבת למקיפה ביותר בעולם העתיק. » לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות

אמנות ישראלית היא אמנות שנוצרה בישראל. מאמר זה עוסק בתולדות האמנות החזותית בארץ ישראל.

תקופת בצלאל

 "חברון", אריחים מזוגגים מתוצרת בית-המלאכה לקרמיקה ב"בצלאל", מתוך קבוצת אריחים בנושא ערים בארץ ישראל, בית הספר אחד העם, תל אביב-יפו.

עד לתחילת המאה העשרים לא התקיימה בארץ ישראל מסורת של אמנות (Fine Art). על אף ביקורם של ציירים אירופים רבים אשר באו לצייר את 'ארץ הקודש', פעלו בארץ בעיקר אוּמנים ובעלי מלאכה אשר יצרו חפצי יודאיקה ואמנות שימושית אחרת.

"בית המדרש לאמנות ולמלאכת אומנות" אשר ידוע כ-'בצלאל', היה המוסד האומנותי הראשון בישוב היהודי. הוא נוסד בשנת 1906 על ידי הפסל בוריס שץ (1867-1932) בתמיכתם של ראשי המוסדות היהודיים. נהוג לראות בפתיחתו של מוסד בצלאל את ראשיתה של האמנות הישראלית. בבצלאל הושם הדגש על יצירת אומנות שימושית, במידה רבה ברוח תנועות האר נובו האירופיות, ותנועות חברתיות כגון תנועת "ארטס אנד קרפטס" ("אמנויות ומלאכה") הבריטית. בסמלו של הרבעון "ילקוט בצלאל" (1927), לדוגמה, אשר עוצב על ידי זאב רבן הופיעו בתוך מסגרת מסוגננת כרובים ומצדיהם דמויות של צייר ופסל, כשלידם [[צורף היוצר מנורה ואורג שטיחים. מתחת לאיורים הופיעה הכיתוב "המלאכה הפרי, האמנות הניצן; אמנות ללא נשמה כתפילה ללא כוונה". ‏‏[1].

לצד בית ספר לאמנות, על מסלוליו השונים, נפתחו ביתי מלאכה שבהם נלמדו מלאכות האומנויות השונות, וכן נעשו בהם עבודות צורפות, אריגה, איור, חפצי קודש וכדומה, שנועדו למכירה במקומות שונים על ידי "בצלאל". בחזונו של שץ התקיימו יחסים של הפרייה הדדית בין חלקי המוסד השונים. "יש צד מעשי בלימודי אמנות", כתב שץ. "בית הספר זקוק תמיד לציורים חדשים בשביל השטיחים וכלי הכסף. לכך דרושה שורה של ציירים, שקלטו לתוכם את הרוח השורר בבית הספר, עם המורה המומחה העומד על גביהם". ‏‏ » לחץ להמשך קריאה והוספת תגובה «

• 0 תגובות